תפילין

מבט מעמיק יותר

התפילין הן בתים מעור שחור המכילים יריעות קלף שעליהן כתובים פסוקי תורה. את התפילין קושרים סביב הראש והזרוע (מול הלב) בכל בוקר של יום חול בזמן התפילה, בקיום הפסוק „וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ”.

המילה תפילין קשורה למילה תפילה, ולמילה תופֵל, לחבר, כמו בפסוק „נַפְתּוּלֵי אֱלֹקִים נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי”, „חיבור אלוקי נקשרתי עם אחותי”. יש לה גם שורש טפֵל, במובן משני: המעשה של הצבת רצונותינו ורגשותינו בצד כדי להתאחד עם ה׳. מיקומן של התפילין, על הראש ועל הזרוע, מול הלב, מבטא את מאמצנו המתמשך ליישב את המתח שבין המוח ללב, בין השכל לרגש, ולהביא את שניהם להרמוניה בעבודת ה׳.